החלטה בתיק רע"א 9911/03

           בתביעה שהוגשה על-ידי המשיבה (להלן: "חברת הביטוח"), נתבע המבקש -שהיה סוכנה, וכן סוכנה של חברת אושיות, שהיא עצמה סוכנת חברת הביטוח להחזר כספים ששילמה לו חברת הביטוח - זאת לאחר ששני מושבים שהוצעו להם הפוליסות לשנה, בגינן שילמו, ביקשו לבטלן. על-פי הנטען, בשלושת החודשים הראשונים של אותה שנה, הפוליסות היו בתוקף, המושבים פנו בדרישות לפיצויים בגין נזק שנגרם להם, ואילו המבקש, שקיבל כאמור את החזר הכסף עבור כל השנה, לא שילם לחברת הביטוח את הפרמיות בגין שלושת החודשים הללו. התביעה נדחתה על-ידי בית-משפט השלום, שמצא כי הפוליסות אכן היו בתוקף באותם חודשים, אלא שחברת הביטוח לא הצליחה להוכיח כי התמורה לא שולמה לה על-ידי המבקש. הערעור לבית-המשפט המחוזי התקבל. נפסק, כי מחומר הראיות עולה שהמבקש הודה בחוב אך טען כי פרע אותו על-ידי העברת הכספים לאושיות, ומשכך עבר עליו הנטל להוכיח פירעון, אך משלא העיד הוא כי פרע את החוב, ואף לא הגיש קבלות על התשלום, חוייב הוא בתשלום החוב.

           בבקשת רשות ערעור שהגיש, מבקש הוא להחזיר על-כנו את פסק-דינו של בית-המשפט השלום, ולחלופין לבטל את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, ולהחזיר את הדיון לבית-משפט השלום, כדי לאפשר לו להוכיח כי אומנם פרע את החוב.

           לא מצאתי בטענותיו, בגדרן נכנס הוא לפניי ולפנים חומר הראיות, והנוגעות כולן לסכסוך הקונקרטי, עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, המותנה, כידוע, בקיומה של בעיה משפטית כללית.

           הבקשה נדחית, איפוא.

           ניתנה היום, כ"ו בכסלו תשס"ד (21.12.03).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: